מה עושים כשהילדים לא מפסיקים לריב

מרץ 19, 2017

חג החירות וגידול ילדים

"זה שלי ואני לא נכנע, הפעם אני מתעקש איתו את שומעת אותי!!!
אבל אני וויתרתי לך אתמול למה אתה לא יכול לוותר לי הפעם?"

אני מכינה ארוחת צהרים והקולות שלהם עולים מכל רחבי הבית
אאאאאמא.. תגידי לו,
אני הרבה פעמים מוותר לך, תוותר עכשיו גם אתה!
לפעמים כשהם רבים אני מצליחה להתחבר להודיה ליכולת שלהם לתקשר אחד עם השני לשחק ולדעת שגם כשהם רבים הם תמיד משלימים ונמצאים אחד בשביל השני.
לכן לרוב אני משתדלת, לא תמיד מצליחה לאפשר להם את הוויכוחים שלהם את הלמידה שלהם את ההתפתחות.
מדהים לראות ולשמוע איך כל אחד בעולם מפרשן את המציאות כפי שהוא רוצה וככה היא נראית נעימה או פחות נעימה זו שאלה של השקפה
אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בחיי כאמא לילדים צעירים יחסית, בעלת עסק וכזו שמחוברת הן לקריירה שלה והן למשפחה, מתלבטת איך להגיב במצבים מסוימים איך לפרשן ואתם ומה לעשות.
כמה הבדל יש בין ויתרו לכניעה והנה המריבה האחרונה שלהם שוב שמלה לי בפרצוף את ההבחנה הכול כך חשובה הזו

מה קל יותר לוותר או להיכנע?

מה ההבדל בניהם?
והם יש לי בחירה? חג החירות וגידול ילדים
ואיך כל זה יכול לאפשר לך לגדל את הילדים שלך לעבר המימוש של הפוטנציאל האישי של כל אחד מהם.
הרבה פעמים אנשים עושים משהו עבור מישהו אחר מתוך טוב לב, אבל לא רק,
אנחנו יצורים אינטרסנטים וזה בסדר אין בכך כל רעֱ
אנחנו עושים בשביל האחר על מנת למצוא חן
עושים בשביל האחר על מנת לרצות
עושים בשביל האחר על מנת להשיג משהו לאחר כך
עושים בשביל האחר על מנת להשיג שקט תעשייתי
עושים בשביל האחר כדי להרגיש משמעותיים

לכאורה הסיבה אינה משנה, מחקרים בתחום האושר מלמדים על קשר ישיר בין נתינה לבין מדד אושר גבוה, כך שאולי בכלל הרצון לעשות עבור מישהו אחר קשורה רק לרצון שלנו להיות מאושרים? האמנם?!

נתינה באמת מגבירה אושר על כך אין ספק הן מחקרית והן רגשית, ההרגשה הטובה שמתפשטת בלב כשעושים משהו משמח למישהו אחר, לשמוע את הוקרת התודה שלו לראות את ההתרגשות בעיניים וההודיה
אך מה עושים עם כל אותן פעמים שעושים משהו ולא ממש מצליחים להגביר את מדד האושר שלנו?
"תיכנע עכשיו תיכנע"
שמעתי את הילדים צועקים כשהם שיחקו באבירים ופיראטים בגינה ברחוב ליד הבית, כניעה יש בה וויתור יש בה חוויה של הפסד יש בה מנצח ומפסיד, אין בכלל ספק.
הרבה פעמים אנחנו נדרשים בחיינו לזוז צעד אחד אחורה
ילדים מוצאים את עצמם לא פעם נמצאים בסיטואציות חברתיות שדורשות מהם לזוז אחורה לסגת לשנות עמדות אבל כניעה יש בה הרגשה של צמצום של כישלון
בוויתור יש לנו בחירה אני יכולה לבחור לוותר לזוז ארוחה ולסגת וההרגשה לרוב תהיה טובה יותר ונעימה יותר ולאו דווקא תצבע את ההרגשה הכללית שלי עם עצמי.

אז איך אפשר ללמד את הילדים שלנו שלא כל וויתור הוא כניעה והפסד?

  1. אם יש בבית ילד אחד שרגיל וותר לאחיו או אחותו, וההורים לא מתווכים לו את הרווח בזה ולא עוזרים לו להצליח לעמוד ולא לוותר תמיד והא ירגיש שהוא תמיד בצד " המפסיד"
  2. יש לנו תפקיד כהורים עלינו לעורר השראה אצל הילדים שלנו להצליח לגרום להם להיות השראה עבור עצמם.
  3. בכל דבר שאנחנו עושים יש לנו רווח והשיקולים של כל עשייה הם אישיים.
  4. אם הילד שלי בוחר לוותר ואח"כ כועס ומתעצבן שלא מוותרים לו בחזרה חשוב לעזור לו להבין למה הוא וויתר ומה יצא לו מזה מה היה הרווח בכך.

אתמול הם שיחקו דמקה והבן המרכזי שלי לא שמר על החוקים ראיתי שזה מאוד מעצבן את הבכור והוא בוחר להמשיך לשחק איתו למרות זאת.
אח"כ שאלתי אותו ראיתי שהמשכת לשחק למרות שאחיך לא כיבד את החוקים ( ואני יודעת שזה מעצבן אותו) הוא אמר נכון כי ידעתי שהאפשרות שלי או לא לשחק בכלל או להתאים את עצמי.
שמחתי בשבילו שהוא מסוגל להיות גמיש
היום כשהמרכזי ביקש לשחק שוב, ענה לו הבכור: "אני לא רוצה"
שנשאל למה ענה- כי אתה מרמה ולא מכבד את החוקים
אז למה אתמול כן שיחקת?
"כי אתמול זה התאים לי והיום לא! "
הצעיר יוצר מתעצבן ממש
ואם היום אכבד את החוקים תשחק איתי –
"כן אשחק איתך"

ההבנה שאנחנו יכולים בכל שלב לבחור איך להגיב היא טבעית אבל צריך להיות שם מישהו שיכוון את האור ויראה לילדים שלנו שהם בוחרים לוותר או לא.
כניעה יש בה מן התסכול ההפסד והכישלון
בוויתור ישנה בחירה.
התפקיד שלי כהורה של הילדים שלי זה לעזור להם לברר עם עצמם מה המניעים של ההתנהגות שלהם שיכירו את הדרך פעולה שלהם
את האמונות שלהם ושתהיה להם יכולת לשלוף מתוכן את ההתנהגות הרצויה להן בכל רגע נתון
ביום יום יש לנו כל הכך הרבה הזדמנויות להיות הורים מעוררי השראה עבור יילדנו
אין כאן נכון או לא נכון, יש מה נכון עבורי ברגע נתון.
ביום אחד התאים לי לשחק איתך כי ממש רציתי לשחק אז התגמשתי על העקרונות שלי וביום אחר לא הסכמתי להתגמש על עקרונותיי והנה מישהו אחר התאים את עצמו
בחיינו בעידן המודרני נדרשת גמישות מרבית יום יומית הילדים שלנו מתמודדים בכל יום עם סיטואציות רגשיות וחברתיות רבות לך כהורה שלהם יש את הדרך לעזור להם
להתבונן אל תוך עצמם
ועל הפעולות שלהם
להבין שיש בכל רגע בחירה לברר מה המניע שלהם ולבחור את התגובה וההתנהגות שלהם

השאר תגובה
איך תגרמו לילדים להיות עצמאים?הורים גרושים לילדים?
כל התגובות ( 1 )
  • עינב
    אוגוסט 24, 2017 על 12:34 pm

    פוסט מעורר השראה תודה אבל אך אפשר לייסם זאת על ילדים בני 3.5 ו 1.8 שלא מפסיקים לריב ולהתחרות על כל דבר (משחק או צומת לב)

    תשובה

השאר התגובה שלך

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

 

Powered by moviekillers.com themekiller.com watchanimeonline.co